סקירה: Assassin’s Creed Shadows – הגאולה של יוביסופט?

בואו נתחיל ישר מהסוף – הם הצליחו. Assassin’s Creed Shadows הוא משחק ה-Assassin’s Creed הכי מלוטש וכיפי מאז אודיסי (2018), והוא לגמרי שווה רכישה. ואלהלה יצא עם שלל באגים ומפה ענקית עם מעט תוכן משמעותי, מיראז’ ניסה לחזור לשורשים אבל לא המריא – ועם כל הבאזז סביב שדוז, סיקרן אותי לראות האם יוביסופט סוף סוף מצאו את עצמם.

כולם יודעים שיוביסופט נמצאת במשבר. הם לא מצליחים לייצר להיטים, פרויקטים נופלים אחד אחרי השני – ושדוז הוא, בעיני רבים, המשחק של להיות או לחדול. הם היו חייבים שהוא יצליח.

אז לפני שמתחילים, תודה ליוביסופט ולעדלי יונייטד על העותק לסיקור – ועכשיו, בואו נצלול פנימה.

יפן הפאודלית – מהממת כמו שמעולם לא נראתה

בואו נתחיל במקום שיוביסופט תמיד הצטיינה בו – המעטפת. ויזואלית, שדוז פשוט מרהיב. יפן הפאודלית נבנתה כאן באהבה: כפרים, ערים, נהרות, אגמים, יערות – הכל נראה פוטוגני ומפורט. מערכת חילופי העונות מוסיפה שכבת עומק – שדות פורחים בקיץ, קפואים בשלג בחורף, או מלאים בבוץ בסתיו. זה גורם לעולם להרגיש חי ונושם, תחושת זמן שעובר בצורה טבעית.

האנימציות של הדמויות חלקות, הקרבות נראים מצוין, וה-NPCs (דמויות הלא-שחקן) מתנהגים כמו אנשים אמיתיים. אם תעצרו ותתעמקו, תראו שאין שם הרבה מתחת לפני השטח, אבל בזמן הרכיבה דרך כפרים וטירות העולם מרגיש מלא חיים – וזה עובד.

דבר נוסף ובולט במיוחד – רמת האלימות. זה המשחק הכי מדמם ואכזרי בסדרה. ראשים נערפים, דם מתפזר על הקירות, עצמות נמעכות – יפן הפאודלית הייתה אכזרית, והמשחק לא מתבייש להראות את זה. זה מוסיף הרבה לאווירה (ואפשר להנמיך את זה בהגדרות אם זה מוגזם לכם).

קרבות והתגנבות – שני סגנונות משחק שונים לגמרי

מערכת הנשקים עשירה ומגוונת. אנחנו ביפן של סוף המאה ה-16 – עידן של קרבות עם נשק קר, אבל גם תחילתו של עידן הרובים. יש כאן מוסקט – חזק, אבל איטי להחריד, ולא תמיד משתלם להשתמש בו. הקרבות, במיוחד ברמות הקושי הגבוהות, מהנים ומאתגרים, עם שדרוג מבורך ב-AI של האויבים.

המשחק מציע שתי דמויות משחק שונות לחלוטין:

1. יאסוקה (הסמוראי) – טנק אנושי, חזק, כבד, מספק להילחם איתו. כל מכה מרגישה כמו פצצה.

2. נאואי (השינובי) – רוצחת שקטה. התגנבות, שימוש באור וצל, חיסולים שקטים. אויבים שומעים, רואים, ומאתרים אותך אם אתה לא זהיר – וזו חוויה הרבה יותר חכמה מבעבר.

נאואי מסוגלת להילחם פנים אל פנים, אבל זה לא הצד החזק שלה, והמשחק מדגיש את זה היטב.

העלילה – סיפור נקמה שמחזיק מים

שדוז מגולל סיפור נקמה קלאסי – נאואי מחפשת את רוצחי אביה. זה סיפור שקל להתחבר אליו, אבל קשה להחזיק אותו לאורך שעות רבות בלי כתיבה טובה – ופה המשחק ממש מצליח.

יש תככים, פוליטיקה בין פאודלים, שבטים נלחמים, בגידות, הפתעות – וכל זה בנוי בצורה משכנעת וסוחפת. הרגשתי ממש מושקע – אני רוצה שנאואי תצליח, לא כי זה "נכון", אלא כי היא נכנסה לי ללב.

ומה עם יאסוקה? הסמוראי השחור שכולם מדברים עליו? הוא נמצא שם, אבל לא דמות ראשית. יש לו תפקיד תומך, והוא מצטרף אל נאואי בהמשך המסע. הרקע ההיסטורי שלו (עבד אפריקאי שהגיע עם הפורטוגזים ואומץ ע"י פאודל יפני) מעניין – אבל אל תצפו לדיוק היסטורי מוחלט, זה לא הקטע.

כן, יש נגיעות של גיוון מאולץ (DEI) – ילד ג’ינג’י, לוחמת שמנה, הסמוראי השחור. זה גרם לי לגיחוך קל בהתחלה, אבל לא פוגע בסיפור, ואם זה לא מפריע – פשוט מתקדמים הלאה.

אז מה לא עובד?

למרות ההצלחה, זה עדיין משחק של יוביסופט – וה-DNA שלהם עדיין מורגש:

• המפה עצומה – מלאה בנקודות עניין, בסיסים שצריך לנקות, אנשים להתנקש בהם, עשרות פרקשנס, איסוף דפים, כוסות תה (כן, באמת), מקדשים להתפלל – וזה מהר מאוד מרגיש כמו גריינד.

• מכניקות על גבי מכניקות:

  1. ניהול בסיס – מרגיש כמו סים סיטי. צריך לשדרג, לבנות, לאסוף משאבים.

  2. שדרוג ציוד – כמו תמיד, כדי להרגיש חזקים, צריך לשדרג. ניחשתם נכון – צריך לגריינד.

  3. סקיל פוינטס + נקודות ידע – עץ יכולות סטנדרטי, אבל כדי לפתוח רמות גבוהות צריך לצבור "ידע" דרך מיני-משחקים מיותרים.

  4. רשת סקאוטים – שולחים מרגלים לחקור ולהביא משאבים – נחמד, אבל עוד שכבת ניהול.

כל זה יוצר עומס, חלק מזה מעניין, חלק מיותר – אבל הכל ביחד מתיש.

ומה עם העלילה מחוץ לאנימוס? בתחילת המשחק רומזים שיש משהו חשוב... אבל אחרי מעל 30 שעות, לא הבנתי מה בדיוק רוצים ממני. במקום זה קיבלנו באטלפאס, משימות עונתיות ופרסים – הכל מרגיש כמו הכנה למיקרוטרנזקציות.

סיכום – חוויה מעולה עם תסמיני יוביסופט

Assassin’s Creed Shadows הוא משחק מצוין. כשהולכים על נאואי, הוא מרגיש כמו אססין קריד אמיתי. הקרבות מהנים, הסיפור סוחף, והעטיפה הוויזואלית – מהממת. חבל שיוביסופט לא ידעו מתי לעצור, ונפלו שוב לתוך אותה תבנית מוכרת של עומס, גודל, וניפוח.

ובכל זאת – זה כיף, ממכר, מרגש – ועונה על הציפיות.

ציון סופי: 8 חרבות מתוך 10 ⚔️